נהנתי מצפייה בסרט הנ"ל, מכיוון שהסרט מציג באופן מושלם את כל הצדדים האפשריים אצל מי שחווה טרגדיה על רקע לאומני ואף מציג מציאות כמעט מקבילה לזו שבארץ. הצופים יכולים לראות את הסרט בעין אובייקטיבית אף על פי שהיוצרים של הסרט אכן הכניסו את ההיבט הסובייקטיבי שלהם לסרט.
תקציר הסרט-הדמות המרכזית בסרט היא רובי דמלין, אם שכולה שאיבדה את בנה בפיגוע בארץ היוצאת למסע בדרום אפריקה על מנת להבין ולהציג את הקווים המקבילים של המציאות בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד בה שחורים היו מופלים לרעה ופחותי זכויות לעומת הלבנים שהעבידו את השחורים ונהנו מזכויות יתר. ההשוואה נוצרת בעקבות ביקורת אישית של יוצר הסרט שכנראה לדעתו קיימים קווים מקבילים בין האפרטהייד בדרום אפריקה שבו הונהג שלטון ששלט בשחורים באופן לא מוסרי לבין המציאות בארץ, שבה ישראל שולטת בפלסטינים ולכן לפי דעתו של יוצר הסרט גם לעצור את הסכסוך.
סרט תיעודי- הסרט "יום אחד אחרי השלום" הוא סרט מתת הז'אנר המשתייך לסרטי דוקו אקטיביזם, בגלל שמוצגים בו התהליכיים המדיניים והשלכותיהם וכמובן גם העידוד להנעת תהליכים מדיניים מכל הצדדים. הסיפור הכללי בסרט הוא המציאות הביטחונית של הארץ, באופן ספציפי הוא מסופר דרך רובי דמלין- אם שכולה ששכלה את בנה בפיגוע, ומעוניינת לפגוש את רוצח בנה מכיוון שהיא מאמינה שהידברות עם האויב יכולה להניע את תהליך השלום. מול הסיפור הזה מוצגת המציאות בדרום אפריקה, הפשעים שהתבצעו נגד שחורים ע"י לבנים וההפך, השלכותיהם והאנשים שנפגעו במקרים אלה וגם אלה שביצעו את אותם פשעים.
הסרט מפרש את המציאות ע"י הצגת המקרים האלה בכך שהם מציגים את השכול שכרוך במלחמה ודבר זה גם מהווה את האמירה בסרט- עידוד הנעת תהליכי השלום בארץ והצגת הכאב שבשכול כדבר שלא שווה להילחם עבורו. הסרט הוא גם סרט מסע, מכיוון שמוצגים כמה מסעות דומים- אחד בארץ, בו רובי דמלין המעוניינת להיפגש עם רוצח בנה,היא נפגשת עם פלסטינית שאיבדה את בנה בגלל הסכסוך. המסע השני בדרום אפריקה בו היא פוגשת אם שאיבדה את ביתה במקרה דומה, בחלק זה מוצגים עוד אנשים שהיוו חלק פעיל באפרטהייד בדרום אפריקה- אדריאן פולק אשר היה אחראי לטבח המוני של שחורים וגם ארגון של שחורים שהיה אחראי לפעילות טרור הפוכה באותה תקופה כלפי לבנים.
הסרט הוא סרט ריאליסטי מכיוון שהוא מציג עלילות אמיתיות ומציאותיות באופן אינפורמטיבי כיאה לסרט תיעודי אף על פי הסובייקטיביות בו (בסרט גם מתקיים פן אובייקטיבי ע"י כך שהוא מציג את כל הצדדים, הדעות והרגשות)
תקציר הסרט-הדמות המרכזית בסרט היא רובי דמלין, אם שכולה שאיבדה את בנה בפיגוע בארץ היוצאת למסע בדרום אפריקה על מנת להבין ולהציג את הקווים המקבילים של המציאות בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד בה שחורים היו מופלים לרעה ופחותי זכויות לעומת הלבנים שהעבידו את השחורים ונהנו מזכויות יתר. ההשוואה נוצרת בעקבות ביקורת אישית של יוצר הסרט שכנראה לדעתו קיימים קווים מקבילים בין האפרטהייד בדרום אפריקה שבו הונהג שלטון ששלט בשחורים באופן לא מוסרי לבין המציאות בארץ, שבה ישראל שולטת בפלסטינים ולכן לפי דעתו של יוצר הסרט גם לעצור את הסכסוך.
סרט תיעודי- הסרט "יום אחד אחרי השלום" הוא סרט מתת הז'אנר המשתייך לסרטי דוקו אקטיביזם, בגלל שמוצגים בו התהליכיים המדיניים והשלכותיהם וכמובן גם העידוד להנעת תהליכים מדיניים מכל הצדדים. הסיפור הכללי בסרט הוא המציאות הביטחונית של הארץ, באופן ספציפי הוא מסופר דרך רובי דמלין- אם שכולה ששכלה את בנה בפיגוע, ומעוניינת לפגוש את רוצח בנה מכיוון שהיא מאמינה שהידברות עם האויב יכולה להניע את תהליך השלום. מול הסיפור הזה מוצגת המציאות בדרום אפריקה, הפשעים שהתבצעו נגד שחורים ע"י לבנים וההפך, השלכותיהם והאנשים שנפגעו במקרים אלה וגם אלה שביצעו את אותם פשעים.
הסרט מפרש את המציאות ע"י הצגת המקרים האלה בכך שהם מציגים את השכול שכרוך במלחמה ודבר זה גם מהווה את האמירה בסרט- עידוד הנעת תהליכי השלום בארץ והצגת הכאב שבשכול כדבר שלא שווה להילחם עבורו. הסרט הוא גם סרט מסע, מכיוון שמוצגים כמה מסעות דומים- אחד בארץ, בו רובי דמלין המעוניינת להיפגש עם רוצח בנה,היא נפגשת עם פלסטינית שאיבדה את בנה בגלל הסכסוך. המסע השני בדרום אפריקה בו היא פוגשת אם שאיבדה את ביתה במקרה דומה, בחלק זה מוצגים עוד אנשים שהיוו חלק פעיל באפרטהייד בדרום אפריקה- אדריאן פולק אשר היה אחראי לטבח המוני של שחורים וגם ארגון של שחורים שהיה אחראי לפעילות טרור הפוכה באותה תקופה כלפי לבנים.
הסרט הוא סרט ריאליסטי מכיוון שהוא מציג עלילות אמיתיות ומציאותיות באופן אינפורמטיבי כיאה לסרט תיעודי אף על פי הסובייקטיביות בו (בסרט גם מתקיים פן אובייקטיבי ע"י כך שהוא מציג את כל הצדדים, הדעות והרגשות)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה