ריאליטי

הכתבות שנבחרו: http://www.haaretz.co.il/blogs/ariana/1.3046828
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1177415

1.לפי הכתבת אריאנה מלמד, תוכנית המציאות "המירוץ למיליון" מוגדרת כ"הריאליטי הנוקשה ביותר, המתוסרט ביותר והכי חף מהפתעות שיש במסך", היא טוענת בהמשך שהליהוק נעשה באופן כזה שתואם לצורכי השגת רייטינג גבוהה וככזה הליהוק מתמקד בבחירה מאוד מאוד מסוימת של אנשים שכלל לא עונים על הדרישות לכאורה שאותן המנחה מונה בתכנית (המנחה טוען שהתכנית מתאימה למי שמוכן להתנסות בהן) בכתבה מקיימת קריאה מתדיינת מכיוון שהקורא מתכווח עם המסר בזמן הקריאה.
אריאנה מלמד טוענת כך מכיוון שלדעתה תוכניות הריאלטי תפסו מקום כה רב בציבור עד כדי שהן אלה שקובעות מה לגיטימי מבחינה חברתית ומה לא.
ניכר שתוכניות הריאליטי נתפסות כ"זבל" בעיקר אצל מי שעוסק במקצוע התקשורת, כמו למשל כמו שעולה בכתבתה של מלמד שהיא עצמה כתבת טלווזיה, וכמו שעולה בכתבה השנייה שנכתבה ע"י פרופ' מהחוג לתקשורת מאוניברסיטת חיפה המתאר את תוכניות המציאות כבעלות רמה נמוכה.
2.אריאנה מלמד מייחסת לתכנית זו מסרים שמהם נובעת תמיכה בהתנהגות המכונה "הישראלי המכוער", היא מייחסת ליצרני התוכן בטלווזיה התנהגות המאופיינת בהתעלמות מוחלטת מהביקורות שהם מקבלים על תוכן שמעודד אלימות, תכנים לא נאותים לצפייה משפחתית בכך שהם ישירות מגיבים תגובה אוטומטית שלטענתם לא מתפקידם לחנך את הצופה והם רק עושים טלוויזיה.
אריאנה מלמד מציינת עוד השלכה חברתית של התכנית והיא מתן הלגיטימציה לעילגות בטלווזיה שמשפיעה על המרחב הציבורי בכך, העילגות מתבטאת בחוסר ידיעת השפה העברית והאנגלית והיא מעבירה זאת ע"י הטענה שהציבור חושב שעילגות זאת היא לגיטימית כי נתנו למי שמיוחסת עילגות זאת להיות בטלוויזיה.
בכתבה השנייה, של גבי וימן, עולה מסקנה שלילית גם כן למסריו והשלכותיו החברתיות של הריאליטי- בתוכניות הריאליטי מוצגים תכנים רדודים, פוגעים ומשפילים שמטרתם לדרדר את התרבות בארץ.
3.לא קיימת התייחסות לטובה לז'אנר הנ"ל במאמרה של מלמד, וכן גם במאמרו של גבי וימן הטוען כי תוכניות הריאליטי הבאות בתור יהיו יותר רדודות ופוגעניות מאלו שלפניהן.

4.יחסי הכוחות העולים מתכנית זאת לטענת אריאנה מלמד הם היחסים בין הישראלים שמופיעים בתכנית לבין המקומיים במדינות להם הישראלים מגיעים, היא טוענת שהישראלים רואים בעצמם בעלי תרבות טובה ולגיטימית יותר מאשר אלה בחו"ל (מלמד מדגישה את קוריאה, הודו ונמיביה), ז"א יחסי הכוחות מוטים לטובה כלפי הישראלים ומוטים לרעה כלפי זרים.

זה משרת לכאורה את האינטרס שיש לישראלים לפרסם את שמם של היהודים בעולם ע"י שימוש בזלזול בתרבויות ועמים אחרים.
במאמרו של גבי וימן אין התייחסות ישירה ליחסי הכוחות העולים מתוכניות ריאליטי, אומנם ניתן להבין באופן עקיף שהצופים בתוכניות ריאליטי מוכנים לצפות גם באנשים שנמצאים מ"תחתיהם" במעמד על מנת להפיק מכך הנאה.
5.הקטע הנבחר- https://www.youtube.com/watch?v=ggMzrdQbK3I

מן הקטע עולה בראשונה הניסיון לפנות אל קהל הצופים בבית באופן שיגרום להם להזדהות, המשתתפים בתוכנית מציגים את עצמם באופן שנראה אמיתי וכנה ומשתפים בחוויותיהם עד כה והרגשות הנלווים לכך, המשתתפים הם אנשים אמיתיים ולכן זה יוצר תחושת ספונטניות. דברים אלו יוצרים אצל הצופה צרכים הנלווים לצפייתו בתוכנית, כגון- צורך קוגנטיבי, הצורך שגורם לו לצפות בתכנית מלכתחילה, הצופה רוצה לדעת על מה מדברים כאשר תוכנית ריאליטי זו נמצאת על סדר היום הציבורי, ז"א צרכים חברתיים מניעים את הצופה לראות את התוכנית.
צורך ריגושי ניכר אצל הצופה גם כן כאשר הוא מתוודע לסיפורם האישי של המתמודדים ואופן התמודדותם במשימות תחת לחץ, הצופה מזדהה עם המשתתפים בתוכנית כי זה יוצר אצלו תחושה של סיפוק.
צורך אסקפיסטי מניע גם כן את הצופים בתכנית זו, הצופה מעוניין בבריחה מהמציאות היומ-יומית בעת צפייתו בתוכנית וזה יוצר אצלו תחושת עניין וסיפוק מהתוכנית הנ"ל.
פוליסמיות קיימת גם כן בתוכנית מכיוון שקהל הצופים הוא גדול מאוד והתוכנית פונה לקהל יעד רחב מאוד, ומכך גם יכולים לנבוע תגובות שונות של הצופים בתוכנית על התכנים שמוצגים בה.

המירוץ למיליון ככל תוכנית מציאות אחרת אינה מתוסרטת ואין בה תסריטים ידועים מראש, אך ניתן לראות שידוע ליוצרי התוכנית שתגובתם של המשתתפים תהיה שונה בכל משימה ומשימה ולכן דברים אלו יוצרים חוויות שונות ויוצרות יותר קטעים אשר יכולים להיות מעניינים יותר עבור הצופה בבית.
כפי שניתן להבין מן הפוליסמיות שנזכרה קודם אפשר גם להסיק שלדעותיו ותגובותיו של הצופה יש חלק בתוכנית עצמה, זה ניכר בביקורות ובטוקבקים שמפורסמים באינטרנט בנושא זה (כפי שגם ניתן לראות בכתבתה של מלמד שמהווה ביקורת נגד התוכנית), למעשה הקהל פעיל אקטיבית ולוקח חלק חשוב מאוד בתוכנית עצמה, יש לציין שגם תגובות שהן לא בצורת כתבות פובלציסטיות או אקדמאיות לוקחות חלק בקהל הפעיל- גם תגובות בפלטפורומות חברתיות כמו פייסבוק נחשבות.

 

חבות התקשורת

תקציר הכתבה:

רינה מצליח שוחחה ב"רדיו ללא הפסקה" עם חגי גולן ואמרה שלא סיקרה את התמודדותה של מפלגה חדשה ("ארץ חדשה" שמנהיגה הוא אלדד יניב) בטענה שהיא נמנעה לדבר על המפלגה הזאת עד עכשיו כי היא האמינה שצריך למנוע חשיפה מה"תופעה הזו" ושאלדד יניב הוא אדם ש"עמד בצמתים הכי מקולקלים של המדינה עם האנשים הכי בעייתים במדינה" ולכן החלטתו לרוץ לכנסת בתור אדם נקי לכאורה אינה לגיטימית.
היא גם מציינת שלא האמינה לו בעבר וכעת רוצה שגם הציבור ידע זאת.


הפרה עיתונאית:

בדבריה של מצליח יש הפרה עיתונאית מכיוון שהיא עוברת בגלוי על כמה מכללי האתיקה העיתונאית, ואחד מהם הוא אוביקטיביות-
א. עיתון ועיתונאי יבחינו בפרסום בין ידיעות לבין דעות.
ב. ידיעה המתפרסמת במסגרת של הבעת דעה יחולו עליה כללי האתיקה הנוגעים לידיעות.
ג. פרסום ידיעות יהיה הוגן וללא הטיה.

לכן, טיב האוביקטיביות שבדבריה של מצליח כמעט ולא קיים מכיוון שמשתמשת בהבעת דעה אישית למדי שעשוי להטות את הציבור. יש לציין שמצליח היא עיתונאית פופולרית בעל השפעה ציבורית גדולה, ולכן דבריה המהווים הפרה עיתונאית מהווים גם דוגמה בעייתית לעיתונאים אחרים.
בדבריה של מצליח יש גם השמצה ברורה של אלדד יניב ולכן דבר זה גובל בלשון הרע.

מושגים באתיקה עיתונאית הבאים לידי ביטוי בהפרתם בכתבה:

1.אתיקה- במובן הבסיסי ביותר אתיקה היא תורת המוסר, ולכן באה להסביר ולשים דגש על מה שראוי, נורמלי ומוסרי ומה לא.
בכתבה זו האתיקה הבסיסית מופרת מכיוון שמטרתה הישירה היא להשמיץ במוצהר אדם שעומד בראש מפלגה כלשהי בגלל שאינה עומדת בקנה אחד אידאולוגי אצל העיתונאית.
2.אוביקטיביות- הערך שניתן לראות באופן הכי ברור מופר בכתבה הוא האוביקטיביות, שפירושו הגשת נתונים עובדתיים באופן ניטרלי ללא הוספת עמדה אישית.
ניכר שעצם הפנייה אל המאזינים של מצליח וההמלצה שלה אליהם להימנע ממנו לגמרי היא הפרה של אוביקטיביות.
3. דיוק- מכיוון שניתן לאמת כל דבר שעולה לשידור ודבריה של מצליח לא בדיוק עומדים בגדר של דיוק אלא של עמדה אישית- דבר זה מפר את ערך הדיוק (כמו כן גם הדיוק במסמך הנקדי מדבר על אותו עיקרון)
4. פרטיות ושם טוב- מכיוון ששמו של אלדד יניב מושמץ בכתבה ללא כל הוכחות או רקע מקדים יש לראות בדבריה של מצליח פגיעה בפרטיותו ושמו הטוב.
5. יושר והגינות- על עיתונאי לפעול ביושר והגינות ללא מורא, עיתונאי שרואה לנכון להשתמש בדרכים המנוגדות לאתיקה העיתונאית צריך לשקול אם דרכיו לגיטימיות.
6. איזון- מראיינים, מנחים וכתבים מצווים על שמירה על האיזון בין הצדדים וכן הצגה של צדדים שונים ככל הניתן בדיון, בדיון זה בין מצליח וגולן לא מתקיים איזון כלל, גולן לא מעיר למצליח על דבריה למרות שבתור עיתונאי בעצמו עליו לדעת ולזהות שבדבריה יש הפרה עיתונאית ברורה, האיזון בדיון לא קיים מלכתחילה.

תצלום עיתונאי

ביקורת מקצועית - יום אחד אחרי השלום

נהנתי מצפייה בסרט הנ"ל, מכיוון שהסרט מציג באופן מושלם את כל הצדדים האפשריים אצל מי שחווה טרגדיה על רקע לאומני ואף מציג מציאות כמעט מקבילה לזו שבארץ. הצופים יכולים לראות את הסרט בעין אובייקטיבית אף על פי שהיוצרים של הסרט אכן הכניסו את ההיבט הסובייקטיבי שלהם לסרט.

תקציר הסרט-הדמות המרכזית בסרט היא רובי דמלין, אם שכולה שאיבדה את בנה בפיגוע בארץ היוצאת למסע בדרום אפריקה על מנת להבין ולהציג את הקווים המקבילים של המציאות בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד בה שחורים היו מופלים לרעה ופחותי זכויות לעומת הלבנים שהעבידו את השחורים ונהנו מזכויות יתר. ההשוואה נוצרת בעקבות ביקורת אישית של יוצר הסרט שכנראה לדעתו קיימים קווים מקבילים בין האפרטהייד בדרום אפריקה שבו הונהג שלטון ששלט בשחורים באופן לא מוסרי לבין המציאות בארץ, שבה ישראל שולטת בפלסטינים ולכן לפי דעתו של יוצר הסרט גם לעצור את הסכסוך.
סרט תיעודי- הסרט "יום אחד אחרי השלום" הוא סרט מתת הז'אנר המשתייך לסרטי דוקו אקטיביזם, בגלל שמוצגים בו התהליכיים המדיניים והשלכותיהם וכמובן גם העידוד להנעת תהליכים מדיניים מכל הצדדים. הסיפור הכללי בסרט הוא המציאות הביטחונית של הארץ, באופן ספציפי הוא מסופר דרך רובי דמלין- אם שכולה ששכלה את בנה בפיגוע, ומעוניינת לפגוש את רוצח בנה מכיוון שהיא מאמינה שהידברות עם האויב יכולה להניע את תהליך השלום. מול הסיפור הזה מוצגת המציאות בדרום אפריקה, הפשעים שהתבצעו נגד שחורים ע"י לבנים וההפך, השלכותיהם והאנשים שנפגעו במקרים אלה וגם אלה שביצעו את אותם פשעים.
הסרט מפרש את המציאות ע"י הצגת המקרים האלה בכך שהם מציגים את השכול שכרוך במלחמה ודבר זה גם מהווה את האמירה בסרט- עידוד הנעת תהליכי השלום בארץ והצגת הכאב שבשכול כדבר שלא שווה להילחם עבורו. הסרט הוא גם סרט מסע, מכיוון שמוצגים כמה מסעות דומים- אחד בארץ, בו רובי דמלין המעוניינת להיפגש עם רוצח בנה,היא נפגשת עם פלסטינית שאיבדה את בנה בגלל הסכסוך. המסע השני בדרום אפריקה בו היא פוגשת אם שאיבדה את ביתה במקרה דומה, בחלק זה מוצגים עוד אנשים שהיוו חלק פעיל באפרטהייד בדרום אפריקה- אדריאן פולק אשר היה אחראי לטבח המוני של שחורים וגם ארגון של שחורים שהיה אחראי לפעילות טרור הפוכה באותה תקופה כלפי לבנים.
הסרט הוא סרט ריאליסטי מכיוון שהוא מציג עלילות אמיתיות ומציאותיות באופן אינפורמטיבי כיאה לסרט תיעודי אף על פי הסובייקטיביות בו (בסרט גם מתקיים פן אובייקטיבי ע"י כך שהוא מציג את כל הצדדים, הדעות והרגשות)